קטע מתוך ההקדמה לספר "כך תלמדו את תינוקכם לקרוא"

כשחברי הצוות שלנו עלו על הרכבת של המחקר שלנו, קיווינו שיעדנו יהיה מציאת טיפול טוב יותר לילדים פגועי-מוח בצורה חמורה. איש מאתנו לא חלם שנגיע למקום שבו הישגיהם של ילדים פגועי-מוח יעלו על אלה של ילדים בריאים. המסע הזה נמשך כבר מחצית המאה.

רשימת אנשי המחקר המקורית כללה מנתח מוח, רופא שמתמחה ברפואה פיזיקלית שיקומית, פיזיותרפיסט, קלינאי תקשורת, פסיכולוג, מחנך ואחות. כיום מונה הצוות כמאה מומחים. הצוות הקטן כלל את כל האנשים שעסקו בשלב זה או אחר של הטיפול בילדים פגועי-מוח בצורה חמורה – וכל אחד מאתנו – נכשל. קשה למצוא תחום יצירתי שבו הכישלונות מגיעים ל-100 אחוז ואין כל הצלחות. כזה היה התחום שבחרנו, ולכן גם הסיכויים לשיפור היו הגבוהים ביותר. כשהתחלנו לעבוד ביחד לפני חמישים שנה, לא ראינו ולא שמענו על אף ילד פגוע-מוח שהצליח להחלים או להשתקם.

ככל שצברנו יותר ידע על המצב הנורמלי, השיטות הפשוטות לשחזור הנורמליות אצל ילדים פגועי-מוח התקדמו אף הן. בזכות שיטות הטיפול הלא-כירורגיות שהתפתחו והשתפרו, התחלנו לראות אצל כמה מהילדים פגועי-המוח שיפור ואפילו החלמה. הספר ‘כך תלמדו את תינוקכם לקרוא‘ לא נועד לפרט את המושגים או את השיטות ששימשו כדי לפתור את הבעיות הרבות של ילדים פגועי-מוח. הספר, ‘הטיפול בילד בעל נזק מוחי’ עוסק בטיפול בילד פגוע-מוח. אולם, העובדה שהדברים האלה נעשים מדי יום ביומו חשובה להבנת הדרכים שהובילו לידע שילדים בריאים ונורמליים יכולים לתפקד הרבה יותר טוב. די אם נאמר שטכניקות פשוטות ביותר הצליחו לשחזר את דפוסי ההתפתחות הנורמלית אצל ילדים פגועי-מוח.

לא עבר זמן רב והתחלנו לראות שתפקודם של ילדים פגועי-מוח התחרה בהצלחה בתפקודם של ילדים שלא סבלו מפגיעה מוחית. ככל שטכניקות אלה הלכו והשתפרו התחלנו לראות ילדים פגועי-מוח שלא רק הדביקו את הפער בינם לבין הילדים הנורמליים, אלא שממש התקשינו להבחין ביניהם לבין הילדים הנורמליים. ההבנה שלנו לגבי צמיחה נוירולוגית ונורמליוּת החלה להתבהר ולהתגבש, וככל שהתרבו השיטות לשחזור הנורמליוּת, התחלנו אפילו לראות ילדים פגועי-מוח שתפקודם היה מעל הממוצע, ואפילו ברמה גבוהה מאוד.

זו הייתה תגלית מרעישה ומלהיבה, ואפילו קצת מפחידה. היה לנו ברור שלמעשה המעטנו בהערכת הפוטנציאל של הילד הנורמלי. מסקנה זו העלתה שאלה מרתקת. נתבונן בשלושה ילדים בני שבע: אלברט שחצי ממוחו הוסר בניתוח, בילי שמוחו היה בריא ושלם, וצ’רלי, שעבר טיפולים שאינם כירורגיים, ושבזכותם תפקד כילד נורמלי, אף על פי שבמוחו היו מיליוני תאים מתים. אלברט, שמחצית ממוחו הוסרה היה לא פחות נבון מבילי. וגם תבונתו של צ’רלי, שבמוחו היו מיליוני תאים מתים לא נפלה מזו של בילי.

מה לא בסדר אצל בילי, הילד הנחמד, הבריא והנורמלי? מה לא בסדר אצל ילדים בריאים ונורמליים? במשך שנים לוותה עבודתנו בתחושות של ציפייה והתרגשות שמופיעות תמיד לפני אירועים חשובים או תגליות גדולות. במהלך השנים התפזר ערפל המסתורין שאפף את ילדינו פגועי-המוח.

התחלנו גם לראות גורמים נוספים שלא תכננו כלל לגלות. את מקומן של עובדות לא רלוונטיות לגבי ילדים בריאים תפס קשר הגיוני שנוצר בין פגועי-המוח לבין הילדים הבריאים. רצף הגיוני זה הצביע בצורה חד-משמעית על דרך חדשה שבאמצעותה נוכל לשנות את האדם שינוי משמעותי לטובה. ומיד נשאלה השאלה: האם הארגון הנוירולוגי של הילד הנורמלי הממוצע הוא בהכרח מבחינתו סוף הדרך או שמא יש עדיין מקום לשיפור? כשראינו ילדים פגועי-מוח שמתפקדים כמו ילדים בריאים ואפילו טוב מהם, הבנו מיד שהאפשרות הזאת קיימת. מאז ומתמיד הייתה קיימת ההנחה שצמיחה נוירולוגית והתוצר הסופי שלה – היכולת, הן קבועות ואינן ניתנות לשינוי. לילד מסוים יש יכולות, ולילד אחר אין יכולות. ילד אחד חכם והשני לא.

אמירה זו רחוקה מאוד מן האמת.
העובדה היא שצמיחה נוירולוגית שנחשבה מאז ומתמיד לקבועה ולא ניתנת לשינוי, הינה תהליך דינאמי ומשתנה כל הזמן. הבנו כעת שהילד פגוע-המוח, הילד הבריא הממוצע והילד המחונן אינם משתייכים לשלושה סוגים שונים של ילדים אלא נמצאים על רצף המשכי שבקצה האחד נמצא חוסר ארגון נוירולוגי קיצוני הנגרם מפגיעה מוחית חמורה, אחריו חוסר ארגון מתון יותר הנגרם מפגיעה מוחית בינונית, אחריו, ארגון נוירולוגי ממוצע המאפיין את הילד הבריא הממוצע ובקצה האחר מצוי הארגון הנוירולוגי הגבוה ביותר המאפיין את הילד המחונן.

הצלחנו לשחזר ולשקם את תהליך הארגון הנוירולוגי שנעצר אצל ילדים פגועי-מוח בצורה חמורה, ואילו אצל מעוכבי-ההתפתחות הצלחנו להאיץ את אותו תהליך שהואט. עתה היה לנו ברור שאפשר להאיץ ולעכב את תהליך הצמיחה הנוירולוגית.

היינו בטוחים שנצליח בעזרת אותה תכנית להעלות את יכולת הארגון הנוירולוגי של ילדים בריאים ממוצעים. חלק מתכנית זו היה ללמד ילדים פגועי-מוח צעירים מאוד לקרוא. היכולת להעלות ולשפר את הארגון הנוירולוגי בצורה הברורה והדרמטית ביותר באה לידי ביטוי כשמלמדים תינוקות לקרוא.