

יאנוש קורצא'ק היה רופאילדים, סופר ומחנך והוגה חינוכי. שמו המקורי היה הנריק גולדשמיט, והוא נולדבעיר ורשה שבפולין בשנת 1878 למשפחה יהודית עשירה ומתבוללת. יאנוש קורצ'אק למדרפואה באוניברסיטת ורשה, ובמהלך לימודיו עבד במחלקת הילדים של בית החולים, שם פגשילדים ממשפחות עניות והכיר את מצוקותיהם. הוא הקים שני בתי יתומים – אחד ליתומיםיהודיים והשני ליתומים פולניים. את בית היתומים היהודי ניהל במשך כ- 30 שנה (1912- 1942).
י. קורצ'אק היה חלוץ בתחום של שיקום ילדים ובני נוער, אבחון חינוכי ומחקר בתחום ההתפתחות של הילד.
קורצ'אק פיתח גישה חינוכית מהפכנית ומיוחדת לזמנו שהתרכזה בילד – באהבה לילד, בכבודהילד ובזכויותיו.
הוא היה חסיד של "האמנציפציה של הילד", כבוד לזכויותיו ושוויון הזכויות לילדים.
בבית הספר הוא קיים עקרונות שבעתיד השתמשו בהם כאחד הדגמים למודל של בית-הספר הדמוקרטי.
גישתו החינוכית של קורצ'אק השפיעה על "אמנת זכויות הילד" שהתקבלה בשנת 1989 על ידי האו"ם.
בתי היתומים שהקים וניהל י. קורצ'אק נועדו לילדים בגיל 7-14 והיו מבוססים על שלטון ומנהל עצמי של הילדים כמו פרלמנט, בית דין, עיתון, מערכת תורנויות ואפילו קופת הלוואות. בבית הדין יכלו הילדים להעמיד לדין לא רק את הילדים אלא גם את מחנכיהם. את התלונות היו מביאים אחת לשבוע לפניחמישה שופטים, שנבחרו על-ידי התלמידים וכללו גם מחנך אחד. שופטים דנו בכלהתלונות שהצטברו במשך השבוע, וזאת על-פי "ספר החוקים" שחיבר יאנושקורצ'אק.
תחת השם "הדוקטור הזקן", פעל יאנוש קורצ'אק לקידום זכויות הילד בסדרה של שידורי רדיו. בסגנון יוצא דופן הוא פנה ישירות אל המאזינים הצעירים ביותר ובצורה פשוטה דיבר על הדברים החשובים ביותר. ב-1936 בשל התחזקות האווירה האנטישמית הופסקו תכניות הרדיו הפדגוגיות של הדוקטור, למרות הביקורת והתגובות הנלהבות של המאזינים.
יאנוש קורצ'אק ייסד את העיתון הראשון (1926 – 1939) שנוצר ברובו על ידי ילדים ונוער –"סקירה קטנה". (בין היתר העיתון השפיע על התערותם של ילדים יהודיים בתרבות פולנית.)
מעבר לפועלו ומעשיו האדירים, יאנוש קורצ'אק כתב ספרים מלאי חיות וקסם, ביניהם: "המלך מתיא הראשון", "המלך מתיא באי הבודד", "פשיטת הרגל של ג'ק הקטן", "קאיטוש המכשף".
בין חיבורים הפדגוגיים החשובים – "ילדות של כבוד", "איך לאהוב ילדים", "הרגעים החינוכיים", "כאשר אשוב להיות ילד", "זכותו של הילד לכבוד" ו"פדגוגיה מבודחת".
בעקבות עליית הנאצים לשלטון (1933), נרתם יאנוש קורצ'אק לפעילות הסוכנות היהודיתבפולין. הוא ביקר פעמיים בארץ ישראל (1934, 1936) ופגש רבים מחניכיו לשעבר, שעלו לארץ כחלוצים. תכניתו של קורצ'אק לחזור לארץ ואולי גם להתיישב בה נקטעה עםפרוץ מלחמת העולם השנייה.
בזמן הכיבוש הגרמני הוא סירב לציית לפקודה הנאצית המפלה המצווה על היהודים לענוד סרט מעוטר במגן דוד. בחודשים האחרונים של חייו (ממאי 1942) יאנוש קורצ'אק חי בגטו ורשה, סירב להזדמנות להשיג לו תעודות מזויפות כדי לעזוב את הגטו – נשאר עם חניכיו ועשה כל מאמץ כדי לקיים את בית היתומים גם בתנאי הגטו הקשים.
ביום הגירוש מהגטו הוא הוביל את מסע חניכיו למחנות ההשמדה. במסע השתתפו כ-200 ילדים וכעשרה מטפלים. באותו יום נשלחו מגטו ורשה 4000 ילדים ומטפליהם מבתי היתומים.
יאנוש קורצ'אק נרצח יחד עם חניכיו במחנה ההשמדה טרבלינקה.